מזה שנתיים מנסה פרקסיס לקדם את הקונספט של שילוביות אזורית כצורת התארגנות מיוחדת שתאפשר קפיצת מדרגה אזורית. ככזו היא משתלבת גם בקונספט של ישראל 15.
למרות העובדה שאנו כבר מפעילים את גישת השילוביות האזורית הן באזור בית שמש- מטה יהודה, ועתה גם בגליל המערבי, עדיין נותרו שאלות פתוחות לא מעטות לגבי משמעותו של מושג 'השילוביות האזורית', מה מבחין אותו ממושגים אחרים קרובים ומה תוספת הערך שלו.
למטרה זו כינסנו בבית פרקסיס שולחן עגול בהשתתפות מיכל עוזיהו- ראש תחום תיירות ברשות לפיתוח הנגב, קרן דורון כץ- רכזת קשרי מעסיקים ב'מעברים', עו"ד גליה פייט - המנחה הקלינית של התכנית ליזמות עסקית וצדק כלכלי בקליניקה המשפטית באוניברסיטת תל אביב, בועז גרשון – יזם ורכז תחום תיירות במועצה אזורית משגב, סיגל מורן – ראש המועצה האזורית בני שמעון, מיקי ליפשיץ - מזכיר עמותת ארץ אהבתי, איתן שאול - מנהל השותפויות בדרום, גדעון ונר – מנהל שותפות 2000 של הסוכנות היהודית בבית שמש-מטה יהודה, אנדראה ארבל - מנהלת שותפות 2000 של הסוכנות היהודית, עמרי דגן, עמרי זגן ונועה אקר עמרני ממכון ראות, וצבי לניר, בועז ישראלי ותמר לניר ממכון 'פרקסיס'.
אנו מביאים כאן את עיקרי התובנות החדשות שהתפתחו בדיון זה.
מהי שילוביות אזורית?
תשעת העקרונות של שילוביות אזורית הוצגו ומופיעים באתר. אך הדיון העלה צורך ליצור הבחנה נוספת. הועלו בדיון דוגמאות רבות ליזמות שילובית ברמת השטח – בין יזמים ומיזמים (לדוגמא 'דרום אדום'). הועלו גם דוגמאות לשילוביות אזורית ברמת ראשי רשויות מקומיות (לדוגמא בין ראש עיריית באר שבע לראש מועצת בני שמעון). שילוביות אזורית היא שילוביות שכוללת את שתי הרמות הללו ואת השילוביות האנכית שביניהן, על בסיס סיפור אזורי חדש.
מה בין 'שילוביות אזורית' לקהילתיות?
יש להבחין בין 'שילוביות אזורית' לבין 'קהילתיות'. קהילתיות עוסקת בהחייאת הקהילה תוך שימוש בכלים של רמת הקהילה. לדוגמא דרך קליטה של חברים נוספים אל תוך הקהילה, או עיצוב מחדש של תפיסות משותפות לניהולה של הקהילה, ופיתוח מיזמים פנים קהילתיים. 'השילוביות האזורית' היא שילוביות של יזמים שהיא חוצה קהילות.
מסתבר כי דווקא בגלל תכונתה זו של 'שילוביות אזורית', היא מסוגלת לתת משמעות מארגנת גם לקהילות עצמן, ולחלץ אותן מהקיבעון המחשבתי והמשברים בהם הן נתונות. דוגמא קונקרטית לכך היא הניסיונות להחיות את הקיבוצים דרך הרחבות, ניסיון שלא צלח, ויצר בעיות חדשות בקהילה דווקא משום שטשטש את הסיפור המאחד שהיה פעם לקהילות הקיבוציות, מבלי ליצור סיפור משלב חדש. הדרך להתמודד עם משברים אלה היא דווקא על ידי עליה לרמה אחת גבוהה יותר מזו של הקהילה – רמת האזוריות. זו מאפשרת ליצור סיפור המתייחס למרחב גדול יותר מזה של הקהילה, ו'מכניס' חומרים חדשים היוצרים אופקים חדשים להבנת ייחודה של הקהילה והאופן שבו היא יכולה להתפתח מתוך יחסיה עם המרחב.
'השילוביות האזורית' אינה מבטלת את הייחודיות של הקהילה. להיפך, למרות שאין הגיון לתא הקטן לבדו, השילוביות האזורית מתבססת על השונות והמגוון ולא על ההתכה לאחידות איזורית. הצלחתה תלויה ביכולת ליצור מפגש בין יזמים מקהילות שונות במרחב האזורי.
'השילוביות האזורית' והיחסים בין המרחב הכפרי לעירוני
בשלושת העשורים האחרונים חל מהפך בתפיסה הציבורית לגבי התפקיד הלאומי המרכזי שמילאו בזמנו הקיבוצים והמושבים, במקביל לירידה בתרומה של המגזר החקלאי להכנסה הלאומית וירידת מספר העוסקים בחקלאות בישובים הכפריים. ההתיישבות איבדה את הרלוונטיות של הסיפור שלה הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. תהליך הפרבור של המושבים והקיבוצים הקרובים לערים שחקה את ההצדקה לתפקידם הייחודי, והם החלו להיתפס כמחזיקים שלא בצדק עתודות קרקע בלתי מנוצלות. כך, בהיטשטש ההבדלים בין הסיפורים של העיר לכפר, ביקשו הערים "לנגוס" משטחיהן של המועצות הכפריות לצרכי התפשטות והרחבה, תוך הגברת התחרות בין העיר למרכזים הכפריים-עירוניים הקטנים והאליטיסטיים שנוצרו במרחבים הפתוחים.
לטווח ארוך ישראל עשויה לשלם מחיר יקר עבור הטשטוש שנוצר בין המרחב הכפרי ובין המרחבים העירוניים. יש צורך בשילוב חדש תוך כדי הכרת הערך של השונות שצריכה להתקיים ביניהם. כעת נדרש למצוא סיפור חדש למרחב הכפרי, שיעצב מחדש את מערכת היחסים בין העיר לכפר. סיפור אחד אפשרי כזה הוא אחריות המרחב הכפרי לשמירת השטחים הפתוחים, כנותני תוספת ערך למרחבים המטרופוליניים. לעיר יש תפקיד משלה כמרכז חיים שוקק המספק צרכי תעסוקה, תרבות וחינוך לכל תושבי האזור. אך למרחב הכפרי תפקיד חשוב לא פחות – לשמור על הריאות הירוקות המעטות שנותרו, כשירות לכלל אנשי המטרופולין הזקוקים לחיבור לטבע ולקרקע.
המדובר בפוטנציאל ליצירת נוסחה חדשה של יחסים בין האזורים הירוקים ובין הערים, המחליפה את הנוסחה הישנה של 'או-או', ומונעת את הטשטוש בין שני הסיפורים (זה של העיר וזה של הכפר). את הפוטנציאל הזה צריך לפתח, ולחשוב על דרכים למיצויו בהקשר של כל אזור ואזור. ל'שילוביות האזורית' יש חלק חשוב ביצירת הסיפורים והמרקמים החדשים.
'שילוביות אזורית' ושבילי האופניים
ניתן לראות כבר בכמה אזורים מיזמים של שבילי אופניים חוצי אזור, ה'שוברים' הלכה למעשה את ההיגיון המחלק המוניציפלי. אלו מספרים סיפור חדש על האזור דרך הרגליים המדוושות בין הר ועמק, העיניים המתבוננות בהשתנות הנוף, האף הנחשף להתגוונות בריחות . ראשי המועצות מבינים שתייר לא מתעניין בגבולות מוניציפליים, תייר מתעניין בחוויה המספקת גיוון, עניין ושונות. עיר בודדה או תחום של מועצה מקומית יתקשו לספק בפני עצמם את הגיוון הנדרש לכך ולגרום לכך שאנשים ישהו באזור, יאכלו, וילונו בו. וכך גם הפרוייקטים של שבילי האופניים כשלעצמם, אם לא יועשרו בהיבטים נוספים הנובעים מסיפור אזורי, עלולים להגיע במהרה לתקרת הזכוכית שרק גישה של 'שילוביות אזורית' יכולה לפרוץ אותה.
'שילוביות אזורית' ומיתוג
אחד מעקרונות היסוד של השילוביות האזורית הוא בניית סיפור רלוונטי חדש לאיזור. יש המבלבלים בין סיפור זה ובין מיתוג.
שילוביות אזורית מתייחסת אל מיתוג כתוצאה של תהליך ולא כאל פעולה שמטרתה להניע תהליך. במקום שבו נוצר סיפור חדש שהוא מושך ונותן תוספת ערך לתושבי האזור ולקהלי יעד מחוץ לו, נוצר ממילא מיצוב מבודל. במקום שבו לא נוצרו תנאים אלו, ובעיקר כאשר מדובר באזורים מגוונים קהילתית, הקדמת המיתוג לפני ביסוס סיפור אזור שילובי חוצה קהילות, עלולה דווקא להביא לפירור האזוריות. שכן לרוב היא מחייבת העדפת 'סיפור' חלקי של סקטור/תחום/קהילה שנראה מבטיח בנקודת זמן מסויימת.
על שילוביות אזורית ומנהיגות אזורית
טבעי להניח שמנהיגות אזורית פורמאלית דומיננטית ומוערכת היא תנאי להזנקת אזור. ראשית, אם מנהיגות כזו היא בנמצא מה טוב, אולם מה קורה אם אין זה כך?!
שנית, המילה מנהיגות מבלבלת. אנחנו מדברים על מנהיגות מבוזרת כי אחד התפקידים של מנהיגות זה ליצור מנהיגות ולבזר אותה. בישראל צומחת מנהיגות מלמטה שאינה נגד זו הפורמאלית אלא משלימה אותה. בפרויקט בית שמש מטה יהודה לדוגמא, מנהיגים לא פורמאלים מהאזור, המקובלים גם על הרשויות וגם על התושבים, הובילו את עיצוב הסיפור החדש של האזור, תוך גייוס של עובדי הציבור ברשויות מחד ושל היזמים מהשטח מאידך, וסייעו בכך ליצירת השילוביות האנכית.
'שילוביות אזורית' ו'שותפות 2000 '–
שותפות 2000 מהווה מצע ייחודי לקידומה של 'השילוביות האזורית'. מעצם קיומה צורת פריסת מאפשרת השותפות גמישות ביצירת הרכבים שונים של קהילות, יזמים ופרויקטים, תוך טיפוח המקום שהוא "של כולם אך לא של אף אחד". גם השותפות של הקהילות היהודיות, מעבר לתמיכה כספית ראשונית (seed money) לפרויקטים חוצי מועצות יש לתרומתן ערך מיוחד גם בהשפעתה על ראשי הערים והמועצות המקומיות כה'אחר הרלוונטי התומך מן החוץ' שהצלחת האזור, של כולם ולא של אף אחד, חשובה לו.
