שאלנו את המשתתפים:

איך מעלים את נתיבות-שדות נגב "ליגה" בעזרת יזמים שהם תושבי המקום?

מהם התחומים והנכסים שפיתוחם יחולל קפיצת מדרגה באזור והם:
- מבטאים 'משהו אזורי' ייחודי
- מחייבים שיתוף פעולה בין אנשים שונים באזור
- מתחברים ל'גל עולמי' ולכן בעלי פוטנציאל להעלות את האזור ליגה לאומית ובינלאומית
- יימשכו 'כשרונות' ברמה הגבוהה ביותר ויאפשרו ליצור כוח שכנגד עזיבת האזור

את הדיון שקיימנו במתודת השולחן העגול של פרקסיס,  ‘לכדנו’ במלואו,והוא מובא לפניכם:

מוגוס בירסאו
אני בן 25, גר בנתיבות, סטודנט במכללת ספיר ומעוניין לפתח את תחום הריקוד בנתיבות בסגנון היפ-הופ וברייק-דאנס.
עסקתי בריקוד כנער והיה לי חלום ויצרתי קבוצה איכותית של בני נוער, שעסקו בקפואירה וריקוד וזכו במדליות. אני עוסק ביזמות, שיש כבר קרן שמעוניינת לתמוך בה, להקים שוב את הקבוצה בתוך העיר, שאני אחנך אותם והם ילמדו כישורים של ריקוד ותנועה, שהיום זה מקצוע שכבר אפשר למצוא בו עבודה בארץ. בני נוער, שהם מיעוטי יכולת ולא יכולים לשלם לחוג 150 שקל לחודש. בעירייה עוזרים לתחום הספורט ומכוונים לרוב את בני העדה האתיופית לכדורגל או תחומי ספורט אחרים, אך ריקוד גם דורש כושר גופני גבוה. אין באזור מקום מתאים להכשרה בתחום הריקוד. בבאר שבע ובחצרים יש אולפנות למחול ובשער הנגב יש התעמלות קרקע ומכשירים.
דוד גברו
אני יוצר סרטים, 'אחד הגיבורים שלי' הוא האחרון שבהם. מונע בעיקר מתחום חברתי. מנסה לעשות סרטים חברתיים שיעוררו דיון חברתי. מרצה בספיר בתחום של עיצוב פס קול.
המצב הכלכלי בנתיבות הוא מקפצה למשהו חדש שלא קיים בארץ בתחום החברתי – שכלול של כל העסקים, היוצרים ובעלי החזון לעשות חברה שבה החזקים והחלשים יהיו באותה נקודת פתיחה. זה אוטופי – במדינה כולם אומרים 'גם ככה זה לא יקרה', אך דווקא בנתיבות יש הזדמנות ליצור חינוך שהוא דוגמה ומופת – חינוך יסודי ותיכון ושילוב של עסקים שיש להם קרקע ליפול עליה. יש פה 'גאווה נתיבותית'  – אני גאה בזה שאני חי פה.
אבי לוגסי
אני מנהל מחלקת הספורט בנתיבות. יש לנו 4000 פעילים בפעילות הספורט, שמחולקת לשני חלקים. בחלק הראשון 22 ענפי ספורט לכלל האוכלוסייה – ילדים ונוער. במהלך השנה מתקיימות תחרויות בחופשות השנה. לפני שנתיים זכו ילדים באליפויות ישראל בענף הג'ודו והקפוארה. יש ליגה שנוטלים בה חלק אלף בני נוער. שחיה – 750 ילדים בבתי ספר ולימוד שחיה לכלל האוכלוסייה. שת"פ עם בתיה"ס בעיר בספורט עממי ומרוצים בעיר. יחד עם מורי חינוך גופני מחדירים מודעות לספורט בישוב באמצעות אירועי ספורט עממי. יוזמה של שופטים בינ"ל בארץ – פרויקט של קט-רגל מהמתקדמים בארץ. יש לנו מתקנים בין הטובים בארץ – מגרשים ומתקנים לגיל השלישי. בתקופת הקיץ זה מוקד מרכזי בעיר וכל חובבי הכדורגל באים לכאן. יש לנו 250 רוקדים ורוקדות, הן בריקודים סלוניים, שהגיעו בהם למקום שני ושלישי בארץ, וגם לטינו, היפ-הופ וג'ז – המטרה היא להגיע ל400 רוקדות ולמקומות ראשונים. פעילות ריקוד וספורט של העדה האתיופית – יוזמה שלקחנו אותה והזמנו את היזמים מהעדה. בארבע השנים האחרונות שמתי דגש על נושא הקהילה החרדית בעיר שמנותקים מהכול ויושבים בבתים שלהם ובכוללים שלהם. נפגשתי עם מנהלי כוללים ועם רבנים בישוב והסברתי להם עד כמה הספורט חשוב להפחתת לחץ דם, סוכרת, שומנים בדם. היום יש לנו 150 חרדיות וחרדים בפעילות מופרדת בספורט.
אחינועם גולן
אני מקיבוץ סעד, צורפת ומעצבת תכשיטים עם סטודיו מקסים בקיבוץ.
הבסיס הוא חינוך של הדור הצעיר למצוינות – בי"ס למחול ובתחומים אחרים. ליווי טוב. לי יש את הגב של הקיבוץ כבר עשרים שנה אבל בלעדיו לא הייתי שורדת.
קרן קוך
אני ממושב תקומה. יש לנו משק חקלאי של עגבניות שרי אורגניות. עכשיו אני בהסבה לחינוך מיוחד אחרי תואר שני בקרימינולוגיה. הפקתי את פסטיבל קולנוע דרום ופסטיבל דרום אמריקה. היה לי חלום לפתוח בית קפה עם חנות אורגנית ומוצרים מהאזור כולל סיורים במשקים (שאת זה אני עושה). אנחנו בין הזוגות הצעירים היחידים שקנו כאן משק אך אנו מועצה בין היחידות שאין לה פל"ח (פעילות לא חקלאית) ולכן קשה להקים כאן עסק במשק.
הרעיון שלי הוא לעשות מוזיאון חקלאי לילדים ופסטיבל לילדים (שזה יותר מסובך). כמו המוזיאון לילדים בחולון  – החקלאות בדרום היא מעניינת וניתן לעשות זאת בצורה מאתגרת כמו סרטים ומקום שבו לומדים איך עושים לחם, מבוך של תירס, הדבש מהדבורים, החלב, הירקות. זה דבר שאין אותו בארץ. אני עירונית ירושלמית בדמי אך מאז שאני בתחום אני רואה שזה מאוד מעניין עירוניים ואנשים מחו"ל כמו המשפחה שלי, שבאה לבקר מחו"ל ומתפעלת מנושא החקלאות.
יורם אזולאי
גר במושב תקומה. בבוקר מנהל בית ספר ובערב מנהל התזמורת האנדלוסית.
בתחום המוסיקלי זרעו זרעים בנתיבות כי יש את הקונסרבטוריון ובתקופתי היה בי"ס למוסיקה וכל אדם שני בעיר למד מוסיקה. אחד הדברים שמתבטא במקום שלנו הוא 'אין נביא בעירו' – יש בעיר אמן בינלאומי – מיכאל אלקיים, שיש יצירות שלו בכל העולם. אני רואה יצירות שלו באולמות ומקומות שאני מופיע בהם בעולם עם התזמורת האנדלוסית. מה שחסר בעיר זה מוזיאון ליהדות המזרח – יודאיקה, העדות, היוצר שלנו – מיכאל אלקיים, ולתת ביטוי לצעירים להשתלב בזה. כמו שלתזמורת האנדלוסית יש תזמורת בוגרת, שחיה ממנויים ותקציב של המדינה, ויש תזמורת צעירים, כך מיכאל אלקיים יכול להכשיר אמנים צעירים או לתת את השם שלו למרכז שילמד ויקדם צעירים בתחום האומנות.
מיכאל אלקיים
אני אומן יודאיקה וצייר, בקשר ממושך עם השותפות ועשיתי תערוכה בפילדלפיה. מורה לאומנות ושותף ליוזמות אומנות באזור הפריפריה כולל במתנ"ס בנתיבות. יש לי סטודיו יפה בעיר שבאים אליו מכל הארץ.
אני כבר מתוסכל מקבוצות כאלו ומלנסות להניף משהו חדש באזור שלנו. אלו קשיים ארציים ולא רק של נתיבות. מאשדוד עד אילת אין מוזיאון נורמאלי אחד. אני שייך למועצה לתרבות ואמנות כבר שנים ומנסה לקדם את התחום בדרום. לפני יומיים הגיעו אליי מקיבוץ חצרים ששם רוצים להקים גלריה. יש אומן בשם דוד וקשטיין שיחד ניסינו למנף 'גלריה בפריפריה', שבה יציגו אומנים מהמרכז בדרום. הקמנו דגם ברמלה ואחד קטן באופקים, שלשם דוד בא עם סטודנטים מבצלאל. זה נוצר דרך 'אמנות לעם', שבינתיים נפלה.
כשסימה נכנסה לתפקיד כמנהלת המתנ"ס, מיכה יינון היה יו"ר 'אמנות לעם' והוא פנה אליי להקמת פרויקט בנתיבות. אמרתי בואו נקים מוזיאון יהדות צפון אפריקה בעיר. השקיעו חצי מיליון שקל על תוכניות  – ע"י האדריכל צרפתי – מוזיאון עם בתי קפה וגלריות של אמנים. היה גם רעיון בדגם יותר קטן – להפוך את הקומה התחתונה של הספרייה העירונית לגלריה. היה מרכז אומנויות שהקמתי בעיר מתחת לבניין העירייה, כי אז לא היה מקום פיזי לפעילות, והרסו אותו כדי להקים חדש, אך לא בנו בסוף וכל האמנים שעבדו איתי עזבו את העיר.
הרעיון הוא להקים גלריה עירונית שתמכור ותציג אמנים של העיר. עשינו ערב עם תערוכת יחיד שלי וערב עם כל המוזיקאים האנדלוסים של הארץ. ישוע אזולאי שחי ונפטר בעיר הוא אחד ממקימי התזמורת האנדלוסית בישראל. חשבנו על רעיון שנקרא 'אמנות פונה דרומה' – הבאנו את אורי ליפשיץ לפתיחה והפקנו ספר של כל האמנים בדרום ורצינו לעשות מפה של כל האמנים בדרום. מרכז פרס תרם כסף – הספר יצא אך המפה לא וזה נפל.
פעם היו כאן יוזמות של קבוצה של התעמלות מכשירים והגיעו למקום ראשון בוינגייט. כשמגיעים לנקודה של 'להתפרץ לעולם' או אפילו לכלל הארץ אז יש קושי. יש כסף להתחלה אבל להמשך אין תקן. צריך להכשיר אנשים כאן איך להגיע לכסף ליצירת ההמשכיות של היוזמות שלהם. יצאו מכאן אמני קולנוע רבים ומוסיקאים. שמעון בוסקילה שלא הייתה לו פרנסה בעיר. הוא היה מוכן להתנדב במרכז מוסיקה, אך זה נפתח רק אחרי שהוא עזב. רונן עמר הקולנוען עזב את העיר עכשיו. הם היו יכולים להישאר בעיר, אם מישהו היה מקים משהו שמחזיק אותם כאן, שמאפשר להם להתפרנס בעיר ולתרום.
החלום שלי הוא להקים משהו גדול באמנות יהודית במקום הזה. היוזמה היא לקחת אנשים גם צעירים וגם אחרים שהם מצוינים בתחומם ולתת להם חממה כדי לפתח את האזור. בשדרות הקימו משהו דומה – את 'השדרות' במקלט.
אני מכיר הרבה יזמים בתחום התעשייה, שיחיאל היה מביא אלי הביתה, אבל כשהם גילו שאין מי שיעבוד, כי אין אנשים מקצועיים, הם החליטו לא לפתוח מפעל בעיר. 'כל רהיט' ממזכרת בתיה רצה לעבור לכאן אבל ראה שאין כאן בעלי מקצוע אז פתח בקרית גת.
שלומי שריקי
אני גר בנתיבות ושותף בחברת האומן מטבחים – מפעל שמעסיק 30 עובדים ועומד לפני פריסה ארצית – כרגע סניף נוסף ברמת השרון. עוסקים בעיצוב הבית והמטבח. רוב לקוחותיי מתחילים מגדרה וצפונה. 18 עובדי יצור. 4 פועלים שמרכיבים. 3 מעצבות מהמקום – בחורות שהכשרנו אותם לאחר שלמדו את המקצוע. אני עובד עם שני אחי כשכל אחד התפקיד שלו. המטרה היא להפוך את המקום לרשת. העובדים שלי הם עירוב של כל המגזרים בארץ – בדואים שלמדו נגרות בעמל, עולים מחבר העמים, עולים מטוניס וישראלים ילידי הארץ.
יש פה משהו שלא ניתן להסביר אותו בגשמיות. אם נסתכל מה השתנה פה -יחסית לשדרות, אופקים, ירוחם, באר שבע ואשקלון – כל הרשתות רוצות להגיע דווקא לכאן. יש פה בעיה אחת כי הכול נראה יפה ונוצץ ויש כאן דברים שאין בשדרות ובאופקים – אזור תעשיה חדש ומרכזים מסחריים, יש פה הרבה חנויות אבל אין קונים. אנשים רושמים בכל מקום כי הם לא מקבלים משכורת. מה שיפה פה זה הנוצץ – המבנים עצמם.
השאלה היא איך אני בתור יזם הופך ממפעל של 30 עובדים ל-60. לקחת שטח חדש באזור תעשייה החדש ולהעסיק אנשים מקומיים. חזרתי עכשיו מאיטליה והיום עם התפתחות הטכנולוגיה הכול בלחיצת כפתור, אז הרעיון להכשיר אנשים מקומיים זה אפשרי וזה גם יעניין אותם.
בעיר יש שתי הילולות גדולות בשנה שמגיעים אליהם מאסות – 600 אלף איש שנכנסים ויוצאים. זה משהו שצריך לנצל. בנוסף מה שאני מתעסק בו – יש פה הרבה בתי"ס אבל אין בי"ס מקצועי אחד ואנשים רוצים לעבוד אצלי אבל אין להם הכשרה. העובדים שמגיעים מעמל ברהט יש להם הכשרה ועובדים אצלי כבר 6 שנים. יש 39 נגריות בנתיבות. מתוכם 3-4 טובות. אני דור שני ויש עוד אחד – 'פנל' שהוא גם דור שני. בנוסף יש את יגאל דימרי ואת אדירם. יש הרבה מסגריות. היה מפעל שטיחים שנסגר ומפעל יהלומים שנסגר.
אני לא מצליח למצוא נגר מקצועי בנתיבות היום שירצה לעבוד אצלי. באיטליה ביקרתי עכשיו כדי להפוך את המפעל שלי לממוחשב ומי שיעבוד אצלי יעבוד עם חליפה מול מחשב. חברת סמל מטבחים עד לפני 3 שנים לא היה להם CNC וחברת טופז סגרה כי אין לה בעלי מקצוע. צריך לשים דגש על זה כי התעשייה הזו היא השורשים פה. אבא שלי התחיל עם נגריה של 100 מ' ואני יושב היום על אלף. חשוב שאנשים יפתחו תעשיות כאלו ואני יכול גם לחנוך אותם. לקחתי אדם בן 44 והכשרתי אותו אצלי.
טוב לי בנתיבות וכאן אני רוצה לחיות, כי זה מקום שכל הזמן מתפתח ואנשים ינהרו לפה. זה המקום הכי מפותח בדרום.
ירון סממי
אני מנהל תחום מעורבות חברתית במרכז צעירים נתיבות. הדגש ששמנו בשנה האחרונה הוא פיתוח קהילות ומנהיגות מתוך תפיסה כי קבוצות המנהיגות בעיר יצליחו להוביל מהלכים בעיר וזה אכן קורה. הקמנו 4 קבוצות מנהיגות גדולות וחזקות ואנו עובדים גם עם קיימות. 'אנדנת' – קבוצה שמרוכבת מצעירים מהעדה האתיופית על כל גווניה – צעירים חזקים, אידיאליסטים, שדוחפים הרבה דברים בחברה, כל אחד מהפן האישי שלו, ואנו הכרנו ביניהם והרכבנו קבוצה שעובדת 7 חודשים. הם הפיקו כמה דברים ביניהם אירוע חשיפה של חג הסיגד.  השנה לקחנו על עצמנו פיתוח יזמות חברתית ותרבותית שאנו שומעים עליה כמו הסינמטק בנתיבות, פרויקט קבוצת הרקדנים שמוגוס יוביל ופרויקט שאנו הולכים לקרוא לו לח"ן – למען חיילי נתיבות בשת"פ עם עו"ד בכיר מנתיבות, שיזם את הפרויקט. הכוונה היא ליצור פעילות עבור חיילים סדירים שכבר אינם בתחום הנוער וגם לא תחת מרכז הצעירים כי הם לא נמצאים בעיר. יוזמה נוספת היא פורום צעירים שלוקח את כל מגזרי נתיבות וכל הקבוצות – 30 נציגים ומפגיש אותם לדיונים פעם בשבועיים והם עתידים להיות גם לובי מול הרשויות.
גבע טל
אני מנסה לבנות חממה חברתית ועסקית להקמת עסקים בעיר ולשימורם באמצעות מרכז הצעירים. מדובר בפלטפורמה של למידה משותפת שהיא מאוד חשובה כי רוב העסקים המשגשגים של צעירים בעיר מתחילים מתשוקה לא נורמאלית לעשייה אך אין להם את הכלים ועל זה נופלים עסקים ונכנסים לקשיים. המטרה היא ללמוד לעבוד בשיתוף פעולה. איגום משאבים משותפים של עסקי הבילויים, מועדונים, בתי הסעדה. ליצור תנאי שוק מעבר לקהל המקומי, שפחות יוצא החוצה. אנחנו כבר יכולים לעזור ברמה מסוימת ליזם צעיר שמגיע אלינו.
רוב התחומים של הצעירים הם שירותים וחנויות – משלוחים, פיצוציה ועוד. החוכמה היא להביא אנשים מבחוץ שיקנו בעיר.
צריך ליצור תנאי שוק של תיירות – למתג את העיר כעיר תיירות – הבאבא סאלי, אנדלוסי, בית מלון, יודאיקה למכור, פארק מים קדושים, מוסיקה ואותנטיות של יוצרים צעירים וותיקים, מוזיאון מורשת מרוקו או צפון אפריקה. שה יכול למשוך תיירות פנים וחוץ –  מרוקאים ממרוקו לדוגמה.
עומר אמרוסי
אני מתעסק בהפקת אירועים, בארים, עיצובים של חתונות, בר-מצוות. בעיקר באזור הדרום. חתן וכלה סוגרים די-ג'י וצלם ואני את כל השאר.
ערן דגן
אני מתעסק בקריוקי עם 3 צוותים בארץ לימי הולדת ופתחתי את חברת אקסס לחתונות ובר-מצוות. צריך לשווק את נתיבות. המקום יתפתח אם אנשים יבואו להשכיר ולקנות כאן דירות.
לוטן גייר
אני בן 22, חייל משוחרר. פתחתי חברה של שליחויות – סוג של פדקס בקטן למרכז ולב"ש והדרום – קרוב לחודשיים – לקוחותיי הם משרדים שצריכים לשלוח חבילות.
ישראל חניה
אני עובד בפיצוציה ושותף במקומון 'מגזין'. מעניין אותי שהעירייה תתמוך בעסקים של צעירים כי כיום העיר לא נרתמת לעזור לצעירים.
אלמוג אוחיון
אני רוצה לנפץ את מה שאומרים על נתיבות – שמצליחים פה עסקים, כי כנגד כל שנים שנפתחים שלושה נסגרים וכל אחד שמשתחרר פותח עסק בלית ברירה, כי אין משרות בעיר. אנשים רואים שרוב העסקים פה של צעירים, אך זה קורה כי אין פה עבודה. ללקוחות שלי בחנות הבגדים אין משכורת בסיסית. רוב הצעירים בעיר לומדים או עובדים מחוץ לעיר.
ישראל בארבי
אני בעל הרכב מוסיקלי לאירועים ושותף ב'מגזין' עם ישראל חניה. החברה עובדת בכל הארץ – הרכב שיוצא החוצה שמורכב מנגנים של להקת 'הנוטשים' שהיא הצלחה מקומית בעתיד הקרוב – כתבות באינטרנט והופעות בכל הארץ. פתחנו משרד בבית האופרה באשדוד – למכירות ואולפן יחד עם פאן הצילום.
קובי אוחיון
צריך להקים בעיר בית ספר מקצועי למקצועות שפחות לומדים אותם – מכונאות רכב לדוגמה, שזה מקצוע שיש בו היום עבודה עם מחשב ושאר המקצועות שמערבים היום טכנולוגיה ומחשבים כמו נגרות.
מה שיכול למשוך זה פארק מים לילדים ברמה יותר גבוהה מ'אשקלונה' שנסגר. היום צריך לנסוע עד שפיים וחולון כי אין פארק מים בדרום.
בועז ישראלי
אולי פארק מים קדושים.
נימי טוויטו
עודף היזמות של אנשים פה גורם לבעיה. למדתי בבי"ס במרכז הארץ ואני העצמאי היחיד מתוך 60 שלמדו אותי. כאן רוב החברה עצמאים כי לא מצאו עבודה וזה מעיד על חברה נכשלת. מגיל נוער זה צריך להתחיל – חינוך לתרומה למדינה, כי קרביים פה פחות מ-10%. צריכים לשדרג בידע והשכלה, להראות דמויות אחרות להערצה ולא רק מי שעשה כסף אלא מי שתרם ולמד.
בועז ישראלי
עשיתם לי מהפכה בראש – אנו הולכים ממקום למקום ומספרים שהתופעה הייחודית של ישראל היא יזמות בכל מיני תחומים, כי לא צריך עוד עורכי דין בישראל אלא יזמים. אתם מספרים לי, שאנשים פה מכל מיני סיבות נאלצו לחשוב על עצמם כיזמים, כדי לעשות קפיצת מדרגה אישית או 'לעשות כסף'. מה שחסר זאת הכשרה לעשות את היזמות שלהם יותר טוב ובתחומים שהם מתאימים לאזור ומושכים. לא חסר כסף במדינה, שמחפשים להשקיע אותו ביזמים עם רעיונות טובים.
 אם מישהו היה מספר לפני 20 שנה שאני אבוא עם אשתי שלמדה אדריכלות בלונדון ובלוס-אנג'לס לביאנלה לאדריכלות בבת-ים, שבה גדלתי, הייתי חושב שהוא התחלק על הראש כי לא היה שום סימן לזה בשנות השבעים. יש פה משהו שמתחבא גם בנתיבות.
טלי לידר
התוכנית הזאת באה מתוך האנשים של המקום, שישבו סביב השולחן ואמרו שהם רוצים להתמקד בפיתוח כלכלי, כי זה מטריד את התושבים פה. היוזמה שאנו מביאים זה משהו שהשותפות הביאה כדי למפות מה יש פה באזור. השלב הבא הוא הורדת חסמים והבאת תקציבים והכשרה וליווי. יש צורך שצריך לטפל בו וזה עולה כאן מאנשי האזור – מלמטה. צורך אמיתי שכל הזמן מפעפע ועכשיו השותפות החליטה לעשות את זה.

המפגש התקיים ביום רביעי ה-6/10/2010 בהשתתפות:
שרונה מימון – מנהלת אולפנת נתיבות
שמעון זוהר – יזם בנושא פרויקטים ייחודיים בחינוך
אבי לוי – מקים וראש מכללת חמדת הדרום
אסף מנוחין – יזם בתחום החינוך המדעי
רפי כהן – מנהל סופרמרקט ועסק לסיטונאות מזון
נתנאל נגר – אחראי מחשוב בסופרמרקט רפי כהן
יגאל דימרי – יזם ובעלים של חברת הבניה "דימרי"
עדינה יאנג סוויסה – רכזת גשר לקשר שותפות 2000
טלי לידר – נציגת קהילת פילדלפיה בישראל
טלי מגור – רכזת הפרויקט בשותפות 2000
איתי זידנברג – מנהל שותפות 2000 באזור
תמר לניר ובועז ישראלי – צוות פרקסיס

ביקשנו מכל יזם את נקודת המבט שלו, מתוך ההתנסות שצבר בקידום מיזמים באזור, לשאלה – מהם הנכסים של האזור שפיתוחם יאפשר יצירה של קפיצת מדרגה חברתית-כלכלית?
הדגשנו כי אנו מתכוונים לנכסים אשר: א. מבטאים איכות איזורית יחודית; ב. מתחברים ל'גל' עולמי ועל כן יש בהם בכדי להעלות את האזור לליגה לאומית ובינלאומית; ג. יימשכו כשרונות ברמה הגבוהה ביותר; ד.מחייבים פעולה משולבת לשם מימוש הפוטנציאל הגלום בהם.

את הדיון שקיימנו במתודת השולחן העגול של פרקסיס,  ‘לכדנו’ במלואו,והוא מובא לפניכם:

שרונה מימון
מנהלת אולפנה נתיבות. הנכס שיש לנו הוא מורשת תרבות צפון אפריקה, במיוחד של נתיבות כעיר הבאבות – הרגשתי שזה עסק שופע אך לא מפותח. לדוגמה אם רצינו ללכת לסליחות לקבר הבאבא סאלי מצאנו אותו סגור. אם הייתה אפשרות שבחודש אלול היה משהו מפותח סביב הענין הזה והבאבות – סיורי סליחות. שזה יתרכז לחודש מסויים. אולי סביב היום שבו הבאבא סאלי נפטר – מעבר לאזכרה של יום אחד. אולי כמו באומן ששם זה סביב תפילת ראש השנה – משהו שמושך קהל רב ולאורך זמן.
דבר נוסף הוא סביב התזמורת האנדלוסית – ללמד את המוסיקה, לנגן, לשיר, לפייט, לימוד קריאה בתורה. שהמוקד של הפיוט המזרחי יהיה דוקא כאן מחולק על פי העדות. אני מאמינה שיש כאן את האנשים שמומחים בכך או שניתן להביא אותם מבחוץ כך שיתחברו למקום. פעם בשנה כמו בכפר בלום – פסיטבל של מוסיקה אנדלוסית. פסטיבל שבו ניתן להזמין אנשי אקדמיה שיתנו הרצאות. זה דורש גם אכסניה שישהו בה כמה ימים. כמו בגוש עציון שם יש סמינר על תנ"ך כך גם כאן כולל סיורים וכיתות אמן. הייתי רוצה שתלמידות ותלמידים גם יהיה להם את הקשר לזה במשך השנה כולה ואז בפסטיבל הם ישתלבו בזה לאחר הכנה מקודמת. 

שמעון זוהר
האזור תירותית מוגדר כחד יומי כי מקראית הוא בין מזרע לישימון – גבול נדידה בדרך לאילת ומאילת. מתוך כך חייבים לייצר באזור משהו שלמענו יבואו ליום. הצימרים לא מצליחים להתקיים בגלל שהאזור נתפס כאזור מעבר.
למרות שנכתבה כבר פרוגרמה על כך זה בעיני עדיין הטופ – מרכז עולמי ליהדות צפון אפריקה. בעיני רוחי צריך להיות בו מרכז אקדמי ליהדות צפון ק עם חוקרים ותלמידים וכן צריך להציג את המורשת של יהדות צפון אפריקה לא כפי שהיא מוצגת כיום אלא במוזאון מתקדם עם טכניקות חדשות ושחזור של בעלי מלאכה מיהדות צפון אפריקה. יש באזור בחור בשם מיכאל אלקיים שגר בנתיבות ויוצר יודאיקה מהשורה הראשונה. לצד זה גדל בנתיבות ונפטר אומן מוסיקלי בעל שיעור קומה מהעשיריה הראשונה בארץ – הכנר יהושוע (ישועה) אזולאי שבנו הוא מנהל מוסיקלי בתזמורת האנדלוסית. יש לו קונצרט מוקלט עם אמנית בגרמניה. אם רוצים לייצר מוקד משיכה לאנשים שיבואו למקום ולא יסתפקו בביקור בקבר ויראו אנשים זורקים נרות צריך ליצור דבר כזה. הפרוגרמה הרעיונית נמצאת בעיריית נתיבות בהנדסה.
לצד זה יכול להכנס אוכל אתני ועוד. זה שיבקרו אח"כ בקבר הרב צבן, איפרגן והבאבא סאלי זה יהיה בנוסף.

יש מקבץ גדול של בתי כנסת ייחודיים בנתיבות ובאזור ששווים ביקור ברמה הלאומית:
ביה"כ בסעד שבנוי כבזיליקה עם סיפורים מרתקים.
בית כנסת קראי במושב רנן ובאופקים.
בית כנסת עתיק עם פסיפס בנירים.
בנתיבות ביה"כ הג'רבאי של הרב צבן וביה"כ שיש לפתח אותו – האתיופי, שזו הקהילה היחידה שיש לה תפיסה של בניית בי"כ עגול שמרכזו הוא המקום הקדוש. יש חוקר בשם פלר שאפשר להשתמש במחקריו. זה מחבר אותנו עם החצרות שאחת הבעיות איתן הוא שאין שיתוף פעולה בינהן. יש נואנסים מעניינים בהבדלים בינהם – ניסיתי ליצור מיצג על החצרות וזה מאוד מעניין את הציבור. ד"ר אבי ששון כתב שכמו שצפת היא עיר ראשה לצפון, נתיבות היא ורנאסי של הנגב – עיר ראשה לקברי צדיקים בדרום. תופעה שקיימת רק בדרום – העלאת עצמות קדושים מצפון אפריקה לקבורה בדרום. יהודי טוניס אמרו: "אנחנו פריירים כי אין לנו מספיק עצמות קדושים" והם היקימו עמותה בשם 'חילוץ עצמות', רכשו 40 דונם והעלו עצמות קדושים מטוניס.
בין נחל הבשור לבין נחל שקמה – זה האזור.
אחד האזורים הגיאוגרפים הייחודיים בגבולות הקו הירוק זה כאן בשל נחל הבשור ונחל גרר שהוא מפגש שלושת הגבולות של 3 המועצות.
התעסקתי בפיתוח תיירות בנחל גרר. יש ספר שנקרא 'שדות נגב' שכתבו על האזור.
נופח סימבולי לענין שיש לטפח אותו – החמסה הגדולה בעולם מעצי דקל. החמסה היא מוטיב צפון אפריקאי ונראית ממבט מהאויר (אולי ניתן לקשר זאת לספורט תעופה וצניחה בשדה תימן). 

אבי לוי
ראש מכללת חמדת הדרום שזו שנתה ה-16 וגם שלי כי זכיתי להיות מקימה. מכללה אקדמית לחינוך שמעניקה תואר ראשון ועוד מעט גם שני. כשהקמנו אותה היה ברור לי שהיא לא יכולה להיות עוד קצת מאותו דבר במיוחד שבין יבנה לאילת אין עוד מכללה דתית להוראה. טיפוח חינוך למדעים מהגיל הרך והלאה הוא דבר ייחודי ולכן החלטנו כמה חברים יחד להיות המכללה האקדמית הטובה ביותר להכשרת עובדי הוראה לחינוך למדעים. היום מגיעה אלי סטודנטית מחיספין ברמת הגולן ללמוד הוראת מדעים לגיל הרך כי כאן אפשר ללמוד זאת ולא בשום מקום אחר בארץ. פיתחנו במשך הזמן לא רק רציונאל אלא גם יכולות ויחד עם שדות נגב פיתחנו גן מדעי לילדים שאפשר ללמוד אותו פה ולהעתיק אותו למקומות אחרים. כל ילדי שדות נגב מגיל 3 עד 6 מגיעים אליו כל פעם לשלוש שעות. כמות הבוגרים של המכללה בתחום הזה לא עובר את העשרים ולכן עלינו לעשות איגום רעינות ומשאבים כגון עם מרכז מדעים בנתיבות. התואר השני אצלנו יהיה בחינוך מדעי לגיל הרך. 3 תחומים שקיים בהם מחסור בארץ – חינוך מדעי לגיל הרך ויסודי, מתמטיקה ואנגלית. אצלי לכל בוגר יש עבודה אך אנו לא מכסים את המחסור בנגב בתחומים הללו. ככל שיתפשט המותג של מחנכת למדעים בגיל הרך ומודל הגן המדעי כך יהיו יותר בוגרים והוא יהווה מודל בינלאומי.
כמו שיהדות צפון אפריקה הוא נושא בינ"ל כך גם טיפוח מדעים בגיל הרך שהוא טרנד עולמי. נתיבות עוד לא קנו את המודל אך לכיש כבר כן. זה בר שכפול. זה נושא שאנו יכולים למכור אותו – יש לנו מודל, ערכה והכשרת צוות.
צריך לחבר את כל גורמי המדעים באזור כולל מו"פ קטיף שעובר לשדות נגב בקמפוס שלנו ליד המועצה. כרגע הוא יושב זמנית בבית קמה. זהו מו"פ חשוב וידוע של חקלאות, מים וטל. זה סגור במשרד המדע שתוך מספר חודשים הוא מגיע לשדות נגב. יחד עם המכללה וכל מה שמתבצע באזור ניתן לאגם זאת כדי שיזרמו אלינו מכל הארץ ללמוד את התחום.

בנוסף יש מקום להקמת בי"ס פרטי למשפטים פה כי אנשים מהנגב נוסעים לקרית אונו ללמוד משפטים. זה ינקז לכאן את כל הנגב המורחב שנוסעים לשם – אפשר לעשות זאת אצלנו בקמפוס האקדמי או בנתיבות. 

אסף מנוחין
לפני שנתיים ראש העיר הגדיר בפני שהוא רוצה לקדם את החינוך המדעי בעיר ומאז אני פה. יש כאן איים של מצוינות באולפנת נתיבות ובישיבת נתיבות בהן הגיעו להישגים מכובדים והמטרה היא להרחיב את היריעה. אני מתמקד בבתיה"ס היסודיים ובאיגומי משאבים עם משרדי ממשלה וקרנות לקהל הרחב כמו פסטיבל המדע וכך גם להכנס לאוכלוסייה החרדית שהיא קצת מנותקת מהתחום.
הפנטזיה שאני מתחיל בה עתה היא לימודי רובוטיקה. אני רוצה לבנות כאן מרכז רובוטיקה דוגמת משגב. מעבר לזה שזה שגעון שלי זה תחום שמתאים לקידום אוכלוסיה בצורה בלתי אמצעית כי זה משהו שזז ומפעילים אותו כבר מכיתה א'. הנכס הוא בתפיסה המערכתית העירונית שמקדמת נושאים כאלו. למנהלים זה ברור שזה חלק טבעי מהתהליך. היוזמה היא של העיריה. 

אבי לוי
המכללה יכולה להיות מרכז אזורי לתחום. אנו לא שייכים לשדות נגב רק במקרה יושבים שם. 

שרונה מימון
יש כאן קהילה איכותית של הציונות הדתית – ישיבת ההסדר, המדרשה, הישיבה התיכונית. כל שנה מגיעות משפחות חדשות בגלל זה וצריך לשלבם בתהליך. 

רפי כהן
מנהל סופרמרקט ועסק לסיטונאות מזון בנתיבות. עסק של 250 עובדים. נתי לצידי הוא העוזר שלי ומנהל תחום המחשבים ומערכות המידע וגם נוגע בפעילות חברתית של קהילה צעירה שמגיעה מירוחם. יש כאן קשיים וחסמים בפתיחת עסקים חדשים או הרחבת עסקים קיימים – ועדות מחוזיות וכו'. הייתי רוצה לראות גוף שילווה בעלי עסקים מול ועדות כמו ועדת איכות הסביבה שבונים קו סגול סביב מפעל עם חומרים מסוכנים בשמעונים ואין לי למי לפנות שיעזור במתן אישורים לעסק שלי בנתיבות. החלום שלי זה שבעיות יפתרו מהר. כשהן לא נפתרות מהר אני מקים עוד 11 עסקים במקומות אחרים. נתיבות הוא אחד המקומות הכי פורחים מבחינה מסחרית בכל הארץ. חסר פה את המותגים הבינ"ל הגדולים והרשתות נכנסו לא מזמן. אני בעד הקטנים המקומיים שמשאירים את הכסף פה.
הקהילה החרדית לא מעורבת בכלל בפעילות וביצירה של משהו משמעותי מעבר ללימוד תורה. בסופרמרקט הם מחכים עד לימים האחרונים, עד שיקבלו את כל הגמילות חסדים מהחצרות ואז עושים רק השלמות. ההחצרות ניזונות מזה שהאנשים זקוקים להם לגמ"ח כי הם פשוט יושבים ומחכים לגמ"ח ולא עושים כלום. זה הולך ומחמיר והנזק הוא כלכלי עתידי. הרשתות הגדולות לא שינו משהו בדפוס הקניות רק ירידה מספרית קטנה של חצי שנה ואח"כ זה חזר כי אנשים קונים יותר במקום. באים לכאן גם מעט משדרות ומאופקים לרשתות. 

עדינה יאנג סוויסה
שינוי הצריכה של הבתים – אנשים כבר צורכים יותר כי זה כל כך נגיש ולא צריך ליסוע עד באר שבע. אני קונה יותר בגדים ודברים לבית כי זה כל כך נגיש ואנשים מוציאים יותר כסף עכשיו בנתיבות. מוציאים גם יותר על בתי קפה כי יש יותר מאחד. על הבוקר אני קונה קפה ועושים ישיבות בבתי קפה. אם יהיה מקום בסופר לשים את הילדים – משחקיה לדוגמה, זה יכול להגדיל את כמות הצריכה. 

רפי כהן
יש לנו מסעדונת בתוך בסופר אך עדיין לא כבילוי. 

טלי לידר
ברגע שנפתח מרכז מסחרי בנתיבות כבר שדות נגב שחררה אדמות לבנות גם וברגע שנפתח ארומה מרחרחים מקפה ג'ו וברגרס בר וגרג שחתמו לפני שבוע. יש את פפה שהיא מסעדה. פאבים. מרכז בילוי. 

איתי זידנברג
מבית קמה יותר ויותר נוסעים לכאן ולא לב"ש ששם זה מפוזר בכל העיר.
באים לקניות ולבנקים, ארועים משפחתיים, קופות חולים. משרדי ממשלה עדיין לא. טיפול שיניים של הילדים כאן במקום בב"ש. אולמות השמחה שזה ייחודי בהיקף. פילדלפיה דיברו על מיזם של מלונית ליום הכלה ולליל הכלולות ולמשפחה. 

נתנאל נגר
היות ואין פה הרבה מפעלים זה גורם לאנשים לחשוב על יוזמות משלהם ולכן יש יותר עסקים מאשר בשדרות. 

שמעון זוהר
מט"י באר שבע לא עושים כאן הרבה. היזמים זקוקים יותר לדחיפה במשרדים הממשלתיים. 

טלי לידר
כן יש קרנות – קרן קורת, קרן נס והקרן הממשלתית להלוואות. מי שיודע משתמש אך הרוב לא יודעים. 

שמעון זוהר
בנתיבות אנשים עצמאיים לחלוטין בהקמת עסקים. 

איתי זידנברג
חקלאים יחסית קל להם עם הלוואות. קרן נס הם חלק מאיתנו. הבעיה היא שלא מכירים.
הבורגרס בורגר קיבל הלוואה מקרן נס. בתחילת השותפות לפני 12 שנה היה מיזם לטיפוח יזמים. 

נתנאל נגר
הצעירים בנתיבות הם אנשים שהחלום שלהם הוא להיות עצמאים. 

יגאל דימרי
הנכס הכי חשוב במקום הזה הוא האנשים שנמצאים כאן – אוכלוסייה טובה. יש אימרה: לא רואים שאישה יפה עד שלא רואים אישה אחרת. אני רואה מקומות רבים בארץ ומכאן מבין את האיכות של נתיבות וככל שההתפתחות והצמיחה עולה בנתיבות זה משפיע על שדות נגב ומועצות אחרות באזור. קצב ההתפתחות של נתיבות כל כך גדול שערים אחרות היו מוכנות להסתפק בחצי מזה. אבל – תפסת מרובה לא תפסת. קצב הצמיחה הוא אדיר בכמות התושבים, ברמה החברתית, החינוכית והכלכלית. הגירה חיובית של 3-7% בשנה. מה שחשוב זה לטפל באנשים – בעסקים הקטנים של אנשים צעירים. יש כאן הרבה תעשייה זעירה – 15 נגריות שמשרתות את כל האזור, אלומיניום. מה שחשוב זה לסייע לאוכלוסיה להתפתח.

זה קורה בגלל ההון האנושי. המשרדים שלי בנתיבות בגלל זה – בגלל העובדים שלי שהם מכאן – 200 עובדים. קפיצת המדרגה החברתית קיימת ואם נדאג לכלכלית השאר יקרה מעצמו. לכן זה צריך להקרא קפיצת מדרגה כלכלית-חברתית. משנות השמונים יש כאן התפתחות חברתית, חינוכית וכלכלית שלא יכלתי לדמייין לפני עשר שנים. בנתיבות הכי הפתיע אותי הנושא החינוכי כי לפני 8 שנים הרמה הייתה ירודה ולפני 10 שנים ילדים יצאו ללמוד בפנימיות כי היו כאן סכסוכים פנימיים והיום מעל 80% נשארים ללמוד בעיר. הגרף ברמה החינוכית רק עולה. בואו לא נחפש מה לעשות אלא נשמור על הקיים. ברמה המסחרית זה מתחיל למצות את עצמו. עוד לא הצפה אבל בנורמות שאין מה לרוץ עם זה קדימה. מה שכן זה תעשייה זעירה ולאו דוקא מפעלים גדולים, שאני לא מאמין בהם כיוון שאלו הם בעלי הממון שרוצים לקבל את התמריצים. אני מאמין ביוזמה של אנשים צעירים. אפשר גם עוד מקומות בילוי – בתי קפה אבל זה לא העיקר. יזם קטן וצעיר שבהמשך יהיה גדול.

הקימו את פארק נועם שבו מקבלים רק מפעלים מת"א אבל יזמים שרוצים לפתח עסקים לא יכולים לקבל מקום בפארק נועם כי זה רק למפעל שיעבור מהמרכז. זה דבר שגוי כי הם מקבלים הון עתק כדי להסכים לעבור לכאן כמו מפעל טרה, שלא צריכים אותו כאן כי כל ההנהלה שלו לא יהיו מפה ורק מקבלי שכר מינימום יהיו מפה. בד"כ מה שאמרתי תמיד קרה גם לגבי נתיבות שבה כיזם צעיר בשנות השמונים  שיניתי את הבניה עם קרמיקות 30 על 30, קררה, ציפויי שיש ודברים שלא היו קיימים ואז פתאום רק אני מכרתי בתים והיזמים הותיקים יותר התחילו לחקות אותי. הדבר הכי פשוט הוא לקחת את פארק נועם ולהכין תוכנית עבודה למקום לתעשייה זעירה ולעסקים קטנים, כי אם לא איפה תשים אותם? מה אומרים לנו – "אתם תשארו כמו שאתם ואנחנו נביא מפעלים מהמרכז" – אם נקח את הסכום שרוצים לתת למפעלים מהמרכז ונחלק אותו ל-300 יזמים צעירים בנתיבות כדי להקים את העסק שלהם, עוד ישאר להם עודף למטפלת ולהחזיר למדינה. בעלי משרות בכירות מכל הארץ באים אליי לפה ומתאהבים במקום ובאנשים כי זה סוג אחר. מי שעוצר את זה זו המדינה. צריך לקחת את כל המספרים על פארק נועם ולהכין את זה למפגש הבא.

צריך לדאוג לדור הצעיר שיכול להתפתח בסביבה פה במקום להקים מיזם בעומר. כרע אין איפה לשים אותם בגלל קצב ההתפתחות הטוב של נתיבות שייקר את הנדל"ן כאן – מבנה תעשייה הוא כבר בעלות של מיליון.

במפעל טרה המדינה משתתפת במעל 120 מילון שקל – מתנה לבעלי המפעל. אם יתנו 50% מזה ליזמי האזור כמתנה מותנת זה יספיק.

מפגש יזמים ראשון זה, התקיים ביום רביעי ה-21/7/10 בהשתתפות:
ציון כהן – בעלים ושותף בחברה למו"פ של זרעי עגבניות – Tomatech
אורן חדד – גזבר המועצה שדות נגב
ראובן פיניש – נציג נתיבות בשותפות 2000, ומרכז תרבות תורנית בעירייה
מוריס ביטון – רופא, ממקימי אסיא – חברה להכשרת רופאים אחרי הסטאז'
משה מימון – מנכ"ל עיריית נתיבות
משה עמר – חברת טיב שתיל – שיווק שתילים
עוד השתתפו:
איתי זידנברג – מנהל שותפות 2000 באזור
תמר לניר ובועז ישראלי – צוות פרקסיס

ביקשנו מכל אחד מהיזמים שיציג את עצמו ואת תחום היזמות שלו וביקשנו שיענו על השאלה מה הם התחומים ו'הנכסים האזורים', שפיתוחם יאפשר ליצור קפיצת מדרגה חברתית כלכלית באזור נתיבות שדות נגב.

את הרעיונות שהעלה כל יזם וגם את הדיון שקיימנו במתודת השולחן העגול של פרקסיס,  ‘לכדנו’ במלואם. להלן דברי היזמים:

 ציון כהן מתקומה – Tomatech
בעלים ושותף בחברה למו"פ של זרעי עגבניות – עגבניות שרי עם הטעם, המיץ והשפיץ. חוות הגידול של החברה היא במשק שלי בתקומה. כל הצוות של המו"פ יושב ברחובות בפארק המדע ואי אפשר להביאם לפה, כי זו בעיה סבוכה. שם יש עוצמה אדירה של אנשים שעוסקים במדעים וכשאנו צריכים להעסיק אותם הם מגיעים למעבדות כשהם יכולים בשעות שנוחות להם. אני בתחום זה כעצמאי קרוב לעשרים שנה ולפני כן יצרן זרעים בחברה אמריקאית ותוך כדי כך הקמתי את תומטק יחד עם פרופסור מהפקולטה לחקלאות. חברות הזרעים הן גדולות כמו חברות הנפט כי כל חברות הכימיקלים השתלטו עליהן, כדי למנוע פיתוח זנים שיהיו עמידים ללא הכימיקלים שלהם. אנו חייטים ויודעים לתפור חליפות אבל השאלה הייתה למי? מי ירצה אותן? לקחנו בחורה שעוסקת בשיווק באנגליה, שם נעשה מהפך בתזונה משומן ובשר ושורשים לירקות בזכות זה שהממשלה החליטה ללמד את האוכלוסייה לצרוך ירקות. כך הפכה אנגליה למס' 1 באירופה בצריכת ירקות ומכל הירקות במיוחד העגבנייה – כדי שתהיה חטיף מול הטלוויזיה – קטן, טעים ועם אורך חיי מדף. על הרקע הזה נפגשנו באנגליה עם אלו שמחליטים מה הם רוצים לראות על המדף בעוד שבע שנים. 90% מהמחליטנים זרקו אותנו חוץ מאחד – רשת מזון גדולה שעבורה אנו מפתחים. זן עגבניות אחר, שאחרי 3 שנים של פיתוח יצא בפוקס, מחזיק אותנו בינתיים.

החלום שלי הוא שקרית החינוך תהפוך לאונ' מגן עד תואר ראשון בלי כיפה ועם כיפה עם מגמות חקלאיות. אי אפשר להתעלם מזה שהאזור חקלאי וצריך לבנות את הנכס הזה לכיווני העתיד – חינוך חקלאי ודור המשך לחקלאים בלי הבדל של עם כיפה או בלי כיפה, שיילמדו אותם לפתח את האזור ומדעים ושיום בשבוע ילמדו מה שהם רוצים (לימודי דת לדוגמה) כמו בארה"ב ביום ראשון.
יש פה את מרכז גילת ומו"פ דרום שאף אחד לא מרגיש אותם באזור (אולי רק החוקרים שעושים את הדוקטורט שלהם) והאזור מגיע לשם רק ליום פתוח פעם בשנה במו"פ דרום. גילת והמו"פ זה חינוך. הביקור הראשון שלי בסילנואה במקסיקו שהוא היום אסם הירקות של ארה"ב בחורף אך כשהחברה שעבדתי בה התחילה לעבוד שם זה היה מאוד עלוב בלי מלון לישון בה. זה התחיל כמו מו"פ דרום של פעם בשנה והפך לאקספו עולמי שמזמינים מלון לתערוכה שנה מראש. בית אריזה שבו כל דקה יוצא טריילר. הם צרכני ידע ומנצלים כל מטר של אדמה וכל קוב מים. כל בית ספר באזור חובה עליו לבקר באקספו חמישה ימים. הם קוראים לעצמם מדינת העגבניות. בגילת יש התפתחות. לפני כמה שנים התחלנו בקריה עבודות מחקר חקלאיות וגילת נרתמו לכך – עשו אצל משה עבודה ואצלי עבודה ואצל חקלאים נוספים- על כרמים, על ביצים, על פקעות, על זרעים. בשבועות בחגיגה השנתית הבנות מציגות את העבודה שלהן שבה הן למדו נגישות לחוקרים ולמידע וגם איך להציג את עבודתן. אלו עבודות בהיקף 7 יח' וההצלחה כבירה עם ציונים גבוהים מאוד. מה שיש באזור הזה יש גם באזורים אחרים בחקלאות אך עם הידע היה מתחבר לאנשים היזמים של האזור שפיתחו עסקים מכישרונם זה היה יכול לקרות – כמו הרעיון להעביר את הפקולטה לחקלאות לאשל הנשיא. חינוך שיתחבר ליזמים החקלאים של האזור ולמקורות המידע – הגופים החוקרים – מו"פ דרום, הפקולטה לחקלאות, מכון וולקני, סטודנטים שיגיעו לעשות מחקרים. (אורן: מגיעים לאזור תלמידי תיכון מצרפת וסטודנטיות מצרפת למכללה להוראה, אך לא מגיעים עדיין סטודנטים מחו"ל בתחומי החקלאות והמחקר המדעי). 

אורן חדד
גזבר המועצה ובעברי מנהל היחידה לפיתוח כלכלי של שדות נגב. במקור מזמרת וכיום במעגלים. 40% משדות נגב הם חקלאים והרבה שנשרו פיתחו את התיירות החקלאית. אפשר להקים מרכז שירכז בתוכו את החקלאות ודברים שמשיקים לו – תעשייה ומסחר תומכי חקלאות, תיירות חקלאית, 'מושבי הנגב' והסילואים שלהם שמאכסנים חיטה, מרכז מבקרים שירכז את כל החקלאים.
זה היה רעיון של מושבי הנגב כדי לעודד חקלאים חדשים. (משה עמר: 'מושבי הנגב' מוכנה לממן שכר לימוד מלא).
שכל חקלאי ותיק יחנוך חקלאי צעיר. אני מלווה מקימי צימרים, מרכז מבקרים של משפחת כוך לעגבניות שרי אורגאניות. החזון שלי – סאמר סקול ליהודים מחו"ל שישתמש בנכסים של האזור – גם בקבר הבאבא סאלי וגם בסיורים חקלאיים. בתקומה יזם קנה אדמה להקים מלונית. אנו עובדים כמה חודשים להביא את מו"פ גוש קטיף שיעברו לבניין של המועצה. החקלאות היא מרכז לאזור – צביה ויסודי במעגלים שקשור לאגרונומיה והוא ניסויי. שער לשוחרי החקלאות.

ראובן פיניש
נציג נתיבות בשותפות. יליד נתיבות וחי בה מאז ומתמיד ומרכז תרבות תורנית בעירייה. מרכז את תחום הקליטה של עולי אתיופיה בנתיבות בתחום הבלתי פורמאלי – כאלפיים עולים. במטה יהודה ראיתי את זה וזה יכול להיות גם פה. יש הרבה עסקים בתיירות החקלאית והכפרית – תופעה שלא ברור איך נתיבות משתלבת בה ולא רק כמרכז מבקרים. לחקלאות באמת יש חוזק וראוי לתת לה את המקום שלה אך זה לא נושא של נתיבות. צים סנטר וגלובוס סנטר והמשביר זה נתיבות של היום, אך העתיד הוא לא רק במסחר, למרות שבזכותו המצב הכלכלי סביר. הסיפור של נתיבות הוא פארק נועם – סיפור של תעשייה, כשהחשש שלי הוא שזה יישאר רק צווארון כחול – השאלה איך הסיפור לא פוסח על נתיבות. זה יביא תושבים להרחבות ולישובים הקהילתיים אבל פחות לנתיבות.

יש פה כוונה להקים את מפעל טרה, שיעבור תוך שנתיים פלוס מת"א. עומדים להגיע עובדים אקדמאיים גם במפעלים נלווים שנותנים שירותים למפעל. האם הם יגיעו להרחבות במושבים בגלל איכות חינוך, תרבות? זו הזדמנות להקים כאן מכללה שתכשיר את העובדים של הצווארון הלבן של טרה – מגמה ללימודי הנדסת מזון במכללה. 

איתי זידנברג
מנהל השותפות באזור. 

מוריס ביטון
רופא ויו"ר השותפות. הקמתי את אסיא – חברה להכשרת רופאים אחרי הסטאז' בתחום רפואת המשפחה עד לקבלת תואר רופא מומחה. כשהקמנו את החברה בשנות התשעים, הייתה עליה גדולה מרוסיה והתחלנו עם סטאז'ר אחד וכיום העברנו יותר מ-45 מומחים ואנו חולשים על 8 מרפאות.
תחום יזמות שני הוא 15 מרפאות בצה"ל – התחלנו מטיפול בחיילים, התרחבנו לאנשי קבע וכיום גם למשפחותיהם.
תחום חדש שאנו נכנסים אליו – רפואה פלייטיבית למניעת סבל לחולים סופניים בחודשיהם האחרונים. 

החלום שלי מעבר לעידוד ופיתוח יזמות של מה שכבר קיים זה להקים חוליית איתור שמביאה אנשים שהיו באזור ולמדו מקצועות הי-טק ונשאבו למרכז ולפתות אותם להקים כאן שלוחה. מספיק שמתוך מאה שעזבו נביא אחד.

משה עמר
ממושב שרשרת במקור וכיום גר במעגלים. עוסק בתחום החקלאות ומעסיק סך הכול כמאתיים עובדים. חברת טיב שתיל שעוסקת בגידול שתילי ירקות ותבלינים, שתילים אורגאניים, שתילי נוי, שתילים מורכבים – דרך זרעים וגם ייחורים – בעיקר לתבלינים ולפרחים. אנו משווקים שתילים בכל הארץ. המשתלה קיימת משנת 1988. התחלנו עם דונם וכיום המשתלה מתפרסת על 68 דונם. אנו מייצאים גם למדינות רבות כגון איטליה ומרוקו. פיתוח שלנו הוא שתילים של עלה ירוק שבתוכו עוטפים את זרי הפרחים במקום באריזות מזהמות. זה פיתוח שיש לו ביקוש בשל הטרנד הסביבתי.
נושא שני הוא ייצור ושיווק של ירקות. התחלתי לעבוד ב-1986 ועד 88' היה לי רק שטח פתוח וכיום 350 דונם של חממות ובתי רשת ושיווק בעיקר לרשתות השיווק הגדולות כגון סופרסל ולחו"ל אם המחירים טובים.
החברה שדות השקעות בחקלאות ובנדל"ן בע"מ – כוללת בית אריזה 1500 מ"ר בו ממיינים תוצרת ומשם לרוסיה, אנגליה ומדינות נוספות.
תחום נוסף הוא ייעוץ בחו"ל להקמת משתלות בעיקר דרך משרד החקלאות.
הקמתי שתי משתלות בהודו, שתיים בטורקיה והיום בדומיניקנה – חווה של ישראלי שמשווק לארה"ב. כיום אני מתעניין במרוקו שם הפוטנציאל עוד יותר גדול כי הפועלים בשפע ובזול. ראינו שם חוות של ישראלים ברמה מאוד גבוהה. 

לייעץ זה לקחת ידע שצברתי בעשרות שנים של ניסיון ולהעביר אותו בצורה יותר טובה משעשיתי בעצמי. אני התחלתי עם דונם והם כבר מתחילים עם יותר. אין ידע באינטרנט על משתלות וכל משתלה עובדת אחרת. אם אין למשתלה ידע טכנולוגי, היא לא תשרוד.
שש וחצי אלף חקלאים שהחזיקו מעמד בישראל הם אלו שידעו להשתמש בטכנולוגיה – למדוד חנקן וזרחן בעלה, רובוט שמבצע הרכבה משני שתילים ומחבר אותם בהדבקה של מאה אחוז דיוק. בשביל להשתמש בטכנולוגיה צריך ללמוד. בהודו כל הפועלים היו אגרונומים ואני שלא למדתי אגרונומיה מלמד אותם ומתכנן את המשתלה של 50 דונם במכה אחת. אני קפצתי ממשתלה של דונם ל-65 דונם. אם אני הייתי לומד אנגלית הייתי הולך להיות אגרונום, אך בגלל שלא למדתי אנגלית הייתי צריך ללמוד הכול לבד ומשתלות אחרות הכשילו אותו – אמרו לי לשים הרבה דשן בשביל סלרי כשזה הפוך ובהתחלה לא יכולתי לשווק שתילים אלא רק ללמוד לבד לאט, לאט. היום יש לי ידע ייחודי, שאני יכול למכור אותו כיועץ להודו, אבל אולי גם לעשות משהו שמנתק את התלות מגילת ומו"פ דרום כדי לפתח את האזור. לפתח ידע יחד ולהקים משהו שייצר עוד כמונו שיקדמו את הידע.

הסיפור כאן הוא מושבים עם קרקעות ונתיבות כמרכז. אפשר לעשות דברים חדשניים עם הקרקעות.
באנגליה יש 600 דונם של חממות שנבנו ליד תחנת כוח. בעלי החממה קיבל מכרז לקרר את מי תחנת הכוח שעוברים בחממות ומחממים את השתילים.
בבלגיה יש מפעל לגידול חסה על מים שכל המפעל יושבות בו בנות במקום קבוע כשהחסה מגיעה אליהן במסוע אחרי שגדלה ב12 יום. כל רבע שעה יוצא טריילר של חסה מהמפעל, שעובד כל ימות השנה ובכל יום שותלים וקוטפים. שם זה בעשרים דונם ואני רציתי להקים דבר כזה בעשרה דונם.

משה מימון
מנכ"ל העירייה. לישובים החקלאיים יש יתרון, אך נתיבות הפכה להיות עיר מסחר עם מעט מאוד תעשייה. כל אזור התעשייה הישן הפך למסחר. כמעט כולו מבוקש על ידי יזמים פרטיים שעשו סקר בעיר וראו את הפוטנציאל.לאחרונה הוקם צים סנטר על 13 אלף מטר, גם הוא מסחרי ושל יזמים בעיקר מהאזור. יש קבלני בניין בסדר גודל גדול, אולמות שמחה זה תחום שנמצא בעיר (לוגסי, כהן).
בשלוש שנים האחרונות – פאבים ומועדונים. למרות הדימוי של מיסטיקה ודתיים, בימי חמישי בחצות יש אלפי אנשים מת"א עד דימונה שמגיעים לבלות בעיר, כי חוץ מב"ש שיש בה את הפורום אין בדימונה, באשדוד או בכל הדרום מועדונים וכאן יש שלושה. זה לא טוב לנו ויש לנו מצלמות שמשגיחות, אבל מתפתח מסביב זה המון אוכל. המקומות האלו נותנים פרנסה להמון אנשים וגם להמון שוטרים.
יש גם מיזם של קואפרטיב נשים מבשלות שמסעדה בתל אביב רוכשת מהן את האוכל.
קבר הבאבא סאלי הוא אתר תיירותי של צליינות יהודית עם מאות אלפי אנשים בשנה אך העיר נהנית מכך רק בשוליים. יש שם המון בר מצוות ויש כאלו שעושים את סעודת המצווה באולמות העיר אך רוב האנשים שמגיעים לרבנים לא נותנים רווח כלכלי לעיר. הייתי מצפה שתיירים ישנו בעיר ויצרכו בעיר. לפני 7 שנים יזם רצה להקים ליד הקבר מלונית, אך גילה שאין לכך הצדקה כלכלית כי באים לשם רק לכמה שעות. 

בועז ישראלי
קפיצת המדרגה הבאה היא של ידע. מי הם אותם אנשים שעשו את שתי הקפיצות שכבר יש להם ידע סמוי והתנסותי ויכולים להעביר אותו הלאה ולגדל דור של אנשים שייקחו את הידע הזה ויהפכו אותו לטכנולוגיה. 
 
כיצד אנו מתכוונים להמשיך מכאן? …
בינתיים, את היוזמות שמיפינו עד כה וכן יוזמות נוספות, תוכלו לראות במפת גוגל שהכנו בשם ‘מפת היזמות של נתיבות שדות נגב'.לחצו כאן כדי להגיע למפה.